פסק-דין בתיק ע"פ 1751/10

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט אלרון, השופטת סלע והשופט רניאל) בת"פ 14920-02-09 מיום 17.1.10 במסגרתו הורשע המערער לאחר ניהול הוכחות באינוס, ניסיון לאינוס ומעשה מגונה בניגוד לסעיפים 345(א)(1), 345(א)(1)+25 ו-348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עניינה של הפרשה עבירות מין בין בני זוג לשעבר.

כתב האישום

ב.        למתלוננת (ילידת 1984) ולמערער בת משותפת (ילידת 31.10.02) ובתקופה הרלבנטית לכתב האישום לא היו בקשר זוגי, אך קיימו קשר בעניינים הקשורים בבתם המשותפת. מספר ימים קודם לאירועים שכר המערער דירה בנהריה. ביום 9.2.09 בשעות הבוקר המאוחרות הגיעה המתלוננת לדירה כדי לסייע למערער לנקותה, הואיל וגם בתם המשותפת אמורה היתה לגור בה.

ג.        כנטען, כפי שנתקבל על בית המשפט קמא, לאחר שסיימה המתלוננת לנקות את הדירה, משך אותה המערער אליו והצמידה לקיר, ובהמשך גרר אותה לחדר השינה שלו והשכיבה על המיטה, חרף התנגדותה. המערער משך את חולצתה וחזייתה וליקק את פטמתה; הוא אחז את שתי ידיה ביד אחת, ובידו השניה פשט את מכנסיה וניסה להחדיר את איבר מינו, אולם הדבר לא עלה בידו מכיון שהמתלוננת התפתלה והתנגדה, ומשכך החדיר אצבעותיו לנרתיקה.

הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי

ד.        הנה עיקרי הדברים כעולה מהכרעת הדין: המערער כפר במיוחס לו וטען כי המתלוננת מעלילה עליו כיון שלא נשאה לאשה. הוא אישר כי בבוקר יום 9.2.09 הגיע עם המתלוננת לדירתו, אך לשיטתו למספר דקות בלבד.

ה.        התלונה הוגשה ביום 9.2.09 בשעה 16:30, שעות ספורות לאחר המקרה. בהודעתה מסרה כי בגיל 16 היתה בקשר זוגי עם המערער, הרתה לו ולאחר הלידה נפרדו אך שמרו על קשר, בשל בתם המשותפת. המתלוננת הציגה סימן "אדום טרי" מעל כף יד שמאל, שם לדבריה אחז בה המערער. כן מסרה כי לאחר המקרה חשה צריבה באיבר מינה.

ו.        בעדותה בבית המשפט לא סטתה המתלוננת מגרסתה במשטרה. לדבריה, מיד לאחר המקרה הלכה לביתה של חברתה, פרצה בבכי, וסיפרה לה את שאירע. חברתה הפצירה בה למסור תלונה במשטרה. משחזרה לביתה הבחין אביה בדמעותיה. היא סיפרה לו על שאירע לה אך לא בפירוט רב, ואף הוא דחק בה להתלונן במשטרה.

ז.        בעדותה תיארה המתלוננת את חדר השינה של המערער לפרטים. כנגד טענת המערער לפיה היא נוקמת בו על שלא רצה לשאתה לאשה מסרה, כי הקשר הזוגי ביניהם הסתיים ביוזמתה, וכעת היא בקשר זוגי עם אחר. עוד מסרה, כי לאחר המקרה התקלחה, נוכח תחושותיה הקשות ורצונה לנקות עצמה.

ח.        בבית המשפט העידה חברתה של המתלוננת, שאליה הלכה לאחר המקרה, ומסרה גרסה המאשרת את עיקרי גרסת המתלוננת, היא ציינה, בין היתר, כי הבחינה בסימן כחול על יד המתלוננת. אביה של המתלוננת העיד, כי מששב לביתו מצא את המתלוננת בוכה בחדרה, וכי בתחילה סירבה לספר לו את שאירע. לבסוף סיפרה לו על המקרה, ללא פרטים, והוא "הכריח" אותה להתלונן ולקח אותה לתחנת המשטרה. בהסכמת הצדדים הוגשה הודעתו של בן זוגה של המתלוננת, בה מסר כי ביום המקרה דווח לו מפי אחות המתלוננת ואחר כך מפי המתלוננת על הפרשה, וכי המתלוננת, היתה "עצובה ודכאונית". עוד העיד, כי קיים עם המתלוננת יום לפני המעשה דנא יחסי מין ללא "משחק מקדים".

ט.        בבית המשפט העידה ד"ר לנג, גניקולוגית מומחית ואחראית לטיפול בנפגעי אלימות מינית בבית חולים פוריה, אשר בדקה את המתלוננת יום למחרת המקרה. בבדיקה נמצאה שריטה בחלק הפנימי של שפת הפות הקטנה של המתלוננת, וכן "'רגישות מאד ניכרת בכל האזור גם בנקודה הנקראת מבוא העריה, החלק האחורי של קרום הבתולין וקרום הבתולין עצמו', וזו לדעתה תוצאת 'הפעלת כוח יתר באזור', (עמ' 38 לפרוטוקול, ת/13, ת/14). שריטה זו, לדבריה, צפויה לגרום ל'תחושה של צריבה מקומית' [...] (ראו עמ' 37 לפרוטוקול)". כן עמדה הרופאה על ההבדלים הניכרים בממצאים שבאיבר המין בין מין בהסכמה לבין מין כפוי. עם זאת אישרה כי יכול שהחבלה נגרמה ממין "יבש" ללא "משחק מקדים", כיון שעל פי רוב, גוף האשה במקרים אלה אינו מפריש נוזלי סיכוך.

י.        כן העידה ד"ר עזרן, רופאה גניקולוגית, אשר בדקה את המתלוננת מספר שעות לאחר המקרה ולא מצאה סימני חבלה. לדבריה לא היתה מצוידת במכשור בו היתה מצוידת ד"ר לנג, ויתכן שזו הסיבה שלא הבחינה בשריטה האמורה.

י"א.     המערער העיד, לדבריו, משהגיע שוטר הסיור לביתו ובטרם הודיע לו על החשדות כנגדו, אמר לחברתו שנכחה "ידעתי שהיא תתלונן, על זה דיברנו". בחקירתו הראשונה מסר, כי המתלוננת קינאה לו מאז שהחל קשר זוגי עם אחרת, וכי היא מעלילה עליו. בחקירה מאוחרת יותר טען, כי לא יכול היה לעשות את המיוחס לו כיון שבאצבעו שבר. הוא עומת עם העובדה שבקופת חולים בה הוא חבר לא נתקבלה תלונה על שבר אלא על "זרמים בידיים", ולכך לא היתה בפיו תשובה של ממש. לגרסתו, המתלוננת לא היתה מעולם בחדר השינה שלו. אשר למצבה הנפשי הקשה של המתלוננת לאחר הביקור בדירתו טען, כי היא "שחקנית טובה". בחקירתו במשטרה טען כי "לא נגע" במתלוננת שכן הוא "שומר נגיעה"; הוא עומת עם העובדה שחברתו מסרה כי הם מקיימים יחסי מין לעתים, וטען כי הדבר קורה לעתים רחוקות מאוד.

י"ב.     בית המשפט מצא כי גרסת המערער "אינה מהימנה, מופרכת ומגמתית", ואת גרסת המתלוננת מצא מהימנה. בין היתר צוין, כי המתלוננת לא הסתירה שהתנהגותו של המערער ביום המקרה היתה חריגה לעומת התנהגותו בעבר; כי גרסתה באשר להעדר רצון להתלונן נתמכה בעדות אביה וחברתה; כי מצבה הנפשי הירוד לאחר האירוע מלמד על החויה שחוותה; כי הממצאים הפיסיים בגופה וחוות הדעת מטעם המומחיות עולים בקנה אחד עם גרסתה. בית המשפט לא התעלם מכך ששריטה כאמור עלולה להיגרם מיחסי מין בהסכמה הנעדרים "משחק מקדים", אולם ציין, כי ד"ר לנג וד"ר עזרן הסכימו שבמצב הדברים הרגיל, לא ייוצר מצב זה כתוצאה מיחסי מין ללא כפיה או "באופן עצמוני". עוד צוינו הסימן בידה של המתלוננת שתאם את גרסתה וגרסת חברתה; העובדה כי המתלוננת ידעה כיצד נראה חדרו של המערער, אף שלטענתו מעולם לא היתה בו. נדחו טענות באשר לקיומן של סתירות בגרסתה, ונקבע, כי היא תואמת את השכל הישר ונסיון החיים.

י"ג.     בית המשפט ציין כי לא תמיד ענה המערער באופן ענייני לשאלות שנשאל בבית המשפט, וכי ניסה להכפיש את המתלוננת. גרסתו נמצאה בלתי אמינה באשר לשעה בה היתה אצלו המתלוננת ולמשך הזמן ששהתה שם. מפלט שיחות המכשיר הסלולרי שלו עלה, כי שיחה שקיים עם בת זוגו - שלטענתו קיים בנוכחות המתלוננת - נערכה בשעה 12:15, בעוד שלדבריו הגיעה המתלוננת בשעה 10:00 למספר דקות. לכך לא נמצא הסבר מספק, והמערער חזר בו מטענתו לפיה שהתה רק מספר דקות בביתו. גרסתו לפיה הוא "שומר נגיעה" נסתרה כאמור על ידי חברתו. כך גם באשר לטענתו כי סבל בעבר משבר באצבע. נקבע, כי מהשוואת גרסת המערער לראיות חיצוניות עולות "סתירות ופרכות רבות".

י"ד.     בסיכום הדברים נפסק, כי ממכלול חומר הראיות יש יתר על הדרוש לשם הרשעה בעבירות המין, וכי המערער עשה את המיוחס לו בכתב האישום.

גזר הדין

ט"ו.     במסגרת הטיעונים לעונש צוין עברו הפלילי של המערער הכולל, בין היתר, מאסר מותנה בן 12 חודשים בגין עבירות אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות - מעשים אשר עשה בשתי אחיותיו במשך שנים בהיותן בנות 6 ו-12. בערעור לבית משפט זה הועמד עונשו על 6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות. לקולה צוין, כי המערער הפסיק את מעשיו בתיק דנא מיוזמתו, ולחומרה, האלימות בה נקט והפגיעה במתלוננת.